[מאת אורן גרנר ודנה שמש]
אנו מורגלים לתפוס את הקולנוע ככזה שיוצר חוויה של "יש מאין". אבל אפשר גם אחרת. למעשה, גישה דוקומנטרית ליצירה עלילתית עשויה להיות רלוונטית במיוחד כשאנחנו מדברים על קולנוע עצמאי וקולנוע דל תקציב.
אז מה זה בעצם "צילום דוקומנטרי בנסיבות בדיוניות"?
אם חומרי הגלם של הצייר הם הקנבס והצבע, וחומר הגלם של המשורר הוא המילים, אז עבור איש הקולנוע - חומר הגלם הוא המציאות.
זו תובנה, שלפחות עבורי, נדרש זמן רב כדי להפנים בצורה עמוקה. למעשה, ככל שנלמד להתייחס לחומר הגלם הזה – למציאות – בתשומת לב רבה יותר, נחקור אותה ונבין כיצד נכון לשזור אותה בתוך הסרט שלנו, נוכל להתגבר על לא מעט מכשולים לוגיסטיים ומגבלות תקציב, אך לא פחות חשוב מכך – אני מאמין שהיצירה תוכל לקבל באופן זה גם עומק וגוון חי וייחודי. אמנם לא מדובר בפרקטיקה שמתאימה לכל פרויקט (אם מצלמים למשל "סרטי וס אנדרסון", אז יש בניה של עולם עם תחביר סגנוני ואסטטי שאינם נשענים על החוויה הריאליסטית), אבל כאמור, דווקא בהתייחס לסרטים דלי תקציב – השימוש במתודה דוקומנטרית יכול להוות יתרון משמעותי ופרקטי למגבלות ההפקה בהם אנו נתונים.
תחקיר דוקומנטרי ליצירה עלילתית
בראש ובראשונה, מומלץ לערוך היכרות עם חומר הגלם הזמין, עם אותה מציאות, ודרך טובה לעשות זאת היא להתחיל בתחקיר דוקומנטרי. למשל, כשעבדתי על הפיצ'ר שלי – "אפריקה", בו השחקנים הראשיים הם הוריי, והסרט מצולם בביתם – ניגשתי לתחקיר בדומה לתחקיר של סרט דוקומנטרי, במטרה לזקק את החומרים העלילתיים שהיו משמעותיים עבורי.
קיימתי עם הוריי ראיונות דוקו – כן, אפילו שהם ההורים שלי, ביקשתי להעמיק ולצלם שיחות ארוכות, על שאלות מהותיות הקשורות לדמויות אותם הם אמורים לייצג, וקווי התפר למימד הביוגרפי. כמו כן, במשך תקופה ארוכה הגעתי לבית עם צלם הסרט (עדי מוזס) וצילמנו סיטואציות דוקומנטריות שונות כבסיס לחידוד התסריט והתפישה האסטטית של הסרט.
התחקיר הזה, דווקא מתוך אותה מציאות מוכרת כביכול, הוליד עבורי עושר יצירתי וסייע לי לגלות חומרים רבים שנבעו מהמפגש הבלתי אמצעי עם המציאות.
[גם 'יצירה עלילתית במתודה דוקומנטרית' תהיה חלק מסדרת הסדנאות החדשה של קולנוע עצמאי בישראל 'לכתוב מחוץ לתסריט' - לפרטים נוספים כאן ]
[מתוך התחקיר הדוקומנטרי לסרט 'אפריקה']
צילום דוקומנטרי כפרקטיקה הפקתית
מעבר לתחקיר ואיסוף חומרים דוקומנטריים ככלי פיתוח, קיימת הפרקטיקה הצילומית הלכה למעשה. במקרים רבים, הצוות הפועל על סט של סרט דוקו מצומצם ועשוי לכלול בעיקר צלם, סאונדמן ובמאי בזמן הצילומים.
בהתאמה לעולם העלילתי, עשוי להיות משתלם לבחון "סוויץ'" שכזה, לנסות לדמיין מה יקרה אם נצלם את הפיצ'ר כפי שמצלמים סרט דוקומנטרי – האם זה אפשרי? האם התסריט המדובר יכול להכיל סגנון כזה?
נכון, זה לא מתאים לכל מקרה ולא לכל סרט. אבל נסו לבחון האם במקרה שלכם – הסגנון הזה עשוי להתאים. תוכלו לתכנן את הסרט בצורה כזו שתעבדו עם צוות מצומצם ודינמי בדומה לכזה הפועל על סט דוקומנטרי, בו הדמויות מתנהלת במרחב מסוים באופן אורגני, והצוות נע בהתאם להתפתחויות בזמן אמת.
בסגנון העבודה הזה יש לא מעט חסרונות ומגבלות, אבל טמון גם כוח גדול, ומומלץ כמובן להחליט כבר בראשית הדרך אם בוחרים בשיטת צילום כזו - שבאופן טבעי משפיעה על בחירת כמות ואופי אנשי הצוות, על רמת הגימור הויזואלית ועל כמות חומר הגלם ליום צילום. בהמשך לכך, מומלץ ללהק דווקא צלם דוקומנטרי - צלם שיכול לעמוד עם מצלמה על הכתף זמן ממושך ולחפש את האמת שברגע. זה שונה מעבודה עם צלם שרגיל, למשל, להקים סט במשך שעתיים, ולא מוכן לזוז ללא סט העדשות המדוייק שהוא רגיל אליו. יתרון נוסף, אגב, הוא שאפשר לנוע על הסט במהירות רבה יותר (הרי לא נדרש להקים סט או לסחוב יותר מדי ציוד) – פשוט מרימים את המצלמה, ומתחילים לצלם.
דוגמאות לסגנון הצילום הזה, אפשר למצוא למשל ביצירות מבית תנועת DOGME 95 הסקנדינבית. אם תצפו בסרטים של רבים מיוצרי DOGME (שחרטו על דגלם לשחרר את הקולנוע מכבלים הפקתיים וטכניים שונים כמו אפקטים מיוחדים, תאורה מלאכותית, תנועות מצלמה כבדות כמו דולי, קריין וכו'), תוכלו לראות שהאסטטיקה של הסרטים מחוברת באופן הדוק לשפה דוקומנטרית – מצלמת כתף משוחררת, שיש בה ערנות וריאקטיביות לדינמיקה של השחקנים בזמן אמת. דוגמה מקומית לסגנון הזה, ניתן למצוא בסרטים כמו "עג'מי" או "טרילוגיה על אהבה" של ירון שני - שם ניתן לראות איך הפרקטיקה הדוקומנטרית באה לידי ביטי גם ברמת העבודה עם השחקנים וגם בפרקטיקה האסטטית, מה שמייצר תחושת מציאות חזקה מאוד.
בואו לתרגל: עבדו את המציאות שלכם
תרגול קטן ודי פשוט כדי לחדד ולהפנים את הרעיונות הללו –
תחשבו על סיטואציה דוקומנטרית שיש בה תוכן שמפעיל אתכם, רצוי משהו פשוט ומוכר, כמו מפגש עם חברים, ארוחה משפחתית או טיול עם הכלב. בשלב הראשון – תעדו את הסיטואציה כפי שהיא, כדי שיהיה לכם רפרנס דוקומנטרי לעבוד איתו, תיעוד של המציאות עצמה. לאחר מכן קחו את החומרים האלו, צפו בהם בבית ונסו להבין מה יש בתיעוד הזה: אילו חומרים? תמה? אילו דמויות? איזו אסטטיקה? מה הפוטנציאל והרגש העולה מהלוקיישן וכו' ובהשראת התיעוד הזה, צרו מהלך תסריטאי שמוסיף אינטרפרטציה נראטיבית משלכם, תוך שימוש במרכיבים המופיעים בגלם הדוקומנטרי.
ובקיצור:
1. בחרו סיטואציה דוקומנטרית.
2. תעדו אותה.
3. צפו בחומרים בנחת בבית ותעבדו אותם.
4. כתבו סצנה חדשה בהשראת החומרים הדוקומנטריים.
5. צלמו את הסצינה החדשה.
בהצלחה (: