חמש עצות לתסריטאות מסיוון שיקנאג'י ('כדברא', 'הבאר', 'כפולה', 'תאגד' ועוד)
אני מנסה לחשוב תמיד מה הסיפורים שיש לי לספר ולא מה הסיפורים שאנשים רוצים לשמוע. כל הסיפורים כבר סופרו, אבל לא בקולנו.
אני תמיד בוחרת להיות חרוצה בעבודה שלי. לא לחשוש למחוק, לא לחשוש להתחיל מחדש או לקרוא שוב בפעם האלף, לא לחשוש להרוס ליינים שאהבתי אם הם לא מדויקים, או אפילו להשמיד דמויות שאין בהן צורך. כשאני בטוחה שהגעתי לדראפט האחרון והוא מושלם, אני עושה עוד סיבוב אחד של עריכה.
אף פעם לא להפסיק ללמוד. לשמוע פודקאסטים, לקרוא ספרים, מאמרים, לעבוד לצד תסריטאים מנוסים יותר מאיתנו, ולא לחשוש לאתגר את עצמנו בקריירה.
השתיקו את הקול הפנימי שלוחש לכם שאתם לא מספיק טובים, שזו לא היצירה הכי טובה שאתם יכולים לכתוב. הקול הפנימי הזה כנראה צודק, אבל הדרך ל"הכי טוב" שלכם, קשורה בהכרח בלמידה מכשלונות וכל עוד אתם חרוצים ולומדים (סעיף 2 ו3), אז יש ערך בעשייה שלכם.
תעשיית הטלויזיה היא תעשייה מלאה באגו, ויש בה מספיק ממנו. יותר משאני נזהרת מאנשי האגו לאורך הדרך, אני נזהרת מלהפוך להיות אחת כזו בעצמי.
