INDIE FILMAKER

6_20220920_202558_0005.png

סדרת התסריטאות

סדרת דרמה מרעיון למסך / כתיבה לזירה הבינלאומית / תסריט לפיצ'ר ראשון / תסריט לסדרה רב-עונתית / הדמות הקולנועית והדמות הטלוויזיונית, קווים לדמותן / אמנות התסריט הקצר.

למה קולנוע עצמאי/דל תקציב?
הסטטיסטיקה העגומה בה פחות מ-3% מהתסריטים המוגשים לקרנות מקבלים תקציבי הפקה, מייצרת מציאות בה יוצרות ויוצרים רבים ממתינים במשך שנים למימון הסרט הארוך (או הקצר) שלהם, וברוב המכריע של המקרים לא מקבלים תקציב כלל. מצב זה גורם לרבים להרים ידיים ולוותר. 
אך במידה ומבינים לעומק את הפרקטיקות והאתגרים הכרוכים ביצירה דלת אמצעים, דווקא המגבלה התקציבית היא זו שיכולה להוות בסיס ליצירה מדוייקת, צלולה ומלאת מעוף.  'קולנוע עצמאי בישראל' הוא פלטפורמה רחבה וכתב עת הנועדו להעניק מידע תאורטי ומעשי לאלו הבוחרים ללכת בנתיב של יצירה עצמאית, מתוך אמונה בכוח וההשראה שיש לעולם זה להציע, ומתוך רצון לאפשר למגוון רחב יותר של אנשי קולנוע להביא לעולם את יצירתם מבלי להסתמך אך ורק על ערוצי מימון ממסדיים.

INDIE FILMAKER SELECTION 

איך לשחות - נועה גוסקוב

14 דקות

אמרי מנסה לשחזר את הרגע בו מת הכלב שלו על שפת הים כשהיה בן 13, בסרט שהוא מצלם בהשתתפות בני משפחתו. העבודה על צילומי הסצנה מסתבכת כשהוא מגלה שאביו, מאיר, אינו זוכר את האירוע הטראומטי באותו האופן.

אביגיל (דינה סנדרסון) מגיעה לבית חולים כשהיא בהריון מתקדם, אבל משהו חסר. מפוחדת מהלידה המתקרבת, היא מאמצת לעצמה את תמי (אורלי זילברשץ) כאמא לאחר צהריים אחד.

דיוקן לא נאמן אשר במרכזו דמות אמי, אותה אני מפרקת ומרכיבה מחדש לכדי יצור כלאיים. סונטה בין-דורית המתרחשת בין כותלי ביתה של האם ומחיה בו עולם של פנטזיה.

תמונת משפחתי בשנתי הי"ג

אמרי דקל-קדוש

15 דקות

אמא לנצח - אלינור נחמיה

13 דקות

צומת רוחות - רתם מורט

20 דקות

בתאל וזוהר נסעו לחופשה בסיני ונעלמו בדרך. דרך חומרים שצילמו במצלמה ביתית אנו מגלים את היום האחרון שלהם, לאחר מפגש בלתי צפוי בדרכים, שהוביל את השניים לאסון.  

תכנים לצפייה חופשית מבית

'קולנוע עצמאי בישראל'       

מייק פילמס.jfif

 MAKE FILMS MAKE A LIVING

 

פאנל אונליין פתוח עם מספר יוצרות ויוצרים עצמאיים מובילים שסיפרו לנו מנסיונם על האיזון שמצאו בין אמנות ופרנסה. בין אם זו הדרך שמצאו להתקיים בפועל מהסרטים שיצרו, השתלבות בהוראת קולנוע (אקדמיה, מע' החינוך), פיתוח מיזמים קולנועיים, שילוב של בימוי אמנותי ובימוי מסחרי (פרסומות וסרטי תדמית), רכישת מיומנויות 'מכניסות' כמו עריכה/אפטר ועוד.

 

חברי הפאנל: אורי בר-און , דנה גולדברג, הדס  איילון, ואמרי דקל-קדוש. אורן גרנר הינחה   

שיחה מנכל הדסטארט.png

מימון המונים לסרט עצמאי -

שיחה עם מנכ"ל הדסטארט

 

כדי להבין לעומק את המתודה הנכונה לבניית קמפיין מימון המונים בהדסטארט עבור סרט קולנוע עצמאי, לתת כלים והשראה שיש גם אפשרות לגייס סכומים גדולים לסרט עצמאי באורך מלא - הרמנו ב'קולנוע עצמאי בישראל' פאנל בנושא 

אורחי הפאנל: דני אור (מנכ"ל אתר 'הדסטארט' ו'גיב-בק'

 ויובל הולנדר (יוצר עצמאי שגייס מעל ל-200 אלף ש"ח במימון המונים לסרטו העצמאי "שקיעה"). יחד ניסינו להבין איך מימון המונים יכול להיות כלי משמעותי ואפקטיבי בגיוס תקציב ליצירה עצמאית, מהם העקרונות והאתגרים בדרך לגיוס מוצלח? ולאילו יוצרים/ות ולאילו סרטים, הנתיב הזה מתאים?

הכי קרוב לאיך שהצילום.jpg
זום אין הכי קרוב לאיך שהצילום.png

צפייה בסרט קצר וראיון - פרויקט 'זום אין'

פרוייקט 'זום-אין' הוא שיתוף פעולה של קולנוע עצמאי בישראל וסינמטק חולון.  במסגרת המיזם - אנו מזמינים יוצרות ויוצרים בולטים להקרין סרט קצר ולאחר מכן מקיימים איתם שיח על היצירה, קולנוע, אמנות ועוד. מצורף כאן הראיון עם היוצר יובל המאירי, ולינק לסרטו המופלא והמרגש: 'אני חושב שזה הכי קרוב לאיך שהצילום נראה'.

סדנה כתיבה יוצרת.png

מרתון כתיבה יוצרת

מצורפת כאן ההקלטה של סדנת הכתיבה של קהילת 'קולנוע עצמאי בישראל'. זו סדנת כתיבה אינטנסיבית, הכוללת סדרת טכניקות כתיבה ותרגילים שיאפשרו לחקור נתיבים חדשים של השראה.

לראות מעל 150 משתתפות ומשתתפים מכל הגילאים כותבים יחד... חוויה מרגשת מאוד.

כאשר ההקלטה רצה בוידאו מפתה לקפוץ קדימה, אבל ממש מומלץ להתייחס להקלטה הזו כמו מפגש ב-LIVE , לפנות שעתיים, למצוא מקום שקט ולעשות את התרגילים בזמן אמת, גם אלו שלא באים הכי בקלות. בהצלחה!

מנחה הסדנה: אורן גרנר [מנהל קולנוע עצמאי בישראל]

סדרת התסריט.jpg
סדרת הבימוי.jpg

המגבלה כעקרון יצירתי

להצליח להביא יצירה לכדי מימוש ללא מקור מימון משמעותי ברקע נשמע מסובך, נכון? מסובך, ולעיתים על גבול הבלתי אפשרי. לא במקרה יוצרים ויוצרות רבים מתמודדים עם תחושת תסכול שמה שעומד בפני מימוש חלומם היצירתי אלו מגבלות תקציב.

אבל, דווקא ה"חיסרון" הזה כביכול, עשוי להפוך ליתרון של ממש בזירה היצירתית. זו לא סתם סיסמה, אלא דרך להביט על הדברים בצורה אחרת ולהכיר בעקרונות וכלים פרקטיים שיהפכו את אותן המגבלות לאלה שלא רק שמפיחות חיים ביצירה, אלא גם מעניקות לה אופי ייחודי.

 

למעשה: אפשר לעשות הרבה במעט, ולא חייבים להיות תלויים בהכרח בתקציבים חיצוניים ובקרנות הקולנוע (כבודן במקומן). הלא במציאות של היום, אחוזים בודדים מהיוצרים שמגישים בקשות לקרנות השונות זוכים לקבל תקציב. הדבר הזה מייצר מציאות של ה-מ-ת-נ-ה. מציאות שבה יוצרים ויוצרות רבים, מוכשרים להפליא, לא מביאים את היצירה שלהם לכדי מימוש - פשוט כי אין להם מקור מימון.

 

זה לא חייב להיות ככה. אכן, יש מקום ליצירה מתוקצבת ויש סרטים שאפשר להפיק אך ורק בתקציבים גדולים, אבל זו לא האפשרות היחידה. יש אלטרנטיבה, אגב אלטרנטיבה שהיא לא אופציה ב' - אלא אופציה ראויה בפני עצמה - 

מסגרת המעניקה עצמאות וחופש כחלק מובנה מהיצירה. או במילים אחרות: המגבלה כעיקרון יצירתי.

 

המילה "מגבלה" בעלת קונוטציה שלילית ובאופן כללי סובלת מתדמית לא משהו. אבל באופן פרדוקסלי, מגבלה היא דווקא דבר חיובי פעמים רבות. כשמדברים על קולנוע, מעצם חוקי הפורמט הטכניים של התחום – אנו פועלים תחת מגבלה. הרי איך אנחנו מצלמים? דרך מצלמה עם פריים מלבני שמייצר מגבלה של חלל מצולם. זה נשמע טריוויאלי, אבל עצם הפעולה הבסיסית של צילום קולנועי כבר מגדירה לנו חלל אחד על פני חלל אחר, וזו מגבלה. מגבלה מבורכת, שכן אם זו לא הייתה קיימת - אז לא הייתה קומפוזיציה, ולא הייתה לנו את היכולת לייצר מערכות יחסים בין אלמנטים, צבעים ושחקנים – פשוט כי לא הייתה לנו מסגרת. המגבלה היא בעצם חלק מובנה מהאמנות הזו, ושם הכל מתחיל.

 

מגבלה של זמן, למשל, גם כן מפעילה אותנו, שכן כולנו יודעים שבלי דד-ליין לוחץ העניינים לא ממש זזים... אז אם פריים זו מגבלה בחלל, ודד ליין זו מגבלה בזמן הרי שתקציב זו מגבלה של אמצעים. בתור התחלה, נסו לשנות את החשיבה גם בהקשר למגבלות תקציב לכיוון הזה – כלומר מעט כסף יכול לאפשר לנו "לדחוס" את היצירה, ולהשתמש בדבר הזה לטובתינו.

מה ההבדל בין קראטה לטאי צ'י, ומה הקשר לקולנוע דל תקציב?

קראטה, בהפשטה בסיסית, זו אמנות לחימה שבה האנרגיה או השימוש בכוח נובע מהפנים אל החוץ. כלומר, יש הפעלה של כוח מיריב אחד על יריב אחר. זו צורה אחת של הפעלת אנרגיה.

ה-טאי צ'י, לעומת זאת, מתבסס במהותו על שימוש באנרגיה של הטבע – כלומר באנרגיה של היריב, כנגדו (למשל, אם יריב מגיח כלפינו עם אגרוף, נוכל להשתמש בתנופה שלו כדי להטות או להוביל אותו לכיוון שרצינו – ובכך בעצם לעשות שימוש באנרגיה שנמצאת סביבנו).

 

אבל איך זה קשור לקולנוע דל תקציב? החיבור הזה, כגישה - זה דבר שבעיניי עוזר מאוד לראות את האפשרויות וההזדמנויות שנמצאות בכל מקום ובכל מצב – לזהות אנרגיה יצירתית.

כשאני חושב על קולנוע בתור קראטה, אני חושב על סיטואציות בהן נדרש להפעיל כוח כדי לקדם את היצירה – למשל, להשיג תקציב או לבנות סט חדש או ללהק שחקנים ו"להלביש" עליהם את הרעיון והמחשבות התסריטאיות – כלומר, ליצור יש מאין, להפעיל את החזון הקולנועי באופן טוטאלי על המציאות (כפי שהיטיבו לעשות למשל סטנלי קובריק או וס אנדרסון). זו כמות אנרגיה אדירה בכל אחד מהאספקטים – שדורשת תקציב משמעותי לעצם מימושה. זאת שיטה נהדרת ולגיטימית, אבל זו גם שיטה יקרה יותר.

 

ואיך זה ליצור בסגנון טאי צ'י? כשמסתכלים על קולנוע בתור טאי צ'י, מחפשים את האנרגיה סביבנו ומנסים להבין איזו אנרגיה זמינה יש בטבע - מן הסתם, לאו דווקא בעצים, אלא באנשים, בחלל ובסאונד שנמצא סביב – בעצם בכל דבר שכבר קיים והאנרגיה שלו זמינה.

סתם דוגמה, נניח ויש לנו שכן שהוא איש דואר שקם כל בוקר בחמש, ומשיחות שקיימנו איתו בעבר – אנו יודעים שיש לו חלום להיות רץ מרתון. אותו שכן גר בדירה קטנה וטחובה, עמוסה בעיתונים ובספרים, ואי אפשר לראות בה שום דבר– ואת זה אנו זוכרים כי פעם דפקתנו לו בדלת לבקש כוס חלב. למעשה, אנו מכירים את האדם הזה, את המקצוע שלו, את החלום שלו.

אנו יכולים, למשל, לייצר תסריט עלילתי ה'תפור' לאותו אדם ועולמו. למשל, תסריט שסובב סביב גיבור שעובד בעבודה סיזיפית, ואנו בוחרים לצלם את הסרט בדירה שלו עם כל הארט המיוחד והמעושן שנמצא שם, ואנו יכולים להשתמש גם בכישוריו המקצועיים של אותו שכן ולבחון איך הוא עושה את העבודה שלו, ואיך הוא מביא את המרכיבים האישיותיים שלו במסגרת בידיונית. בצורה הזו, נוכל להרוויח איזושהי אמת.

הרעיון הוא שאנו יכולים "להתלבש" על איזושהי מציאות, על איזושהי אנרגיה ופשוט לנוע איתה.

זה אומר שאנו יכולים לבחור מקום כלשהו שמרתק אותנו (ויזואלית/תמתית), ולכתוב תסריט שסובב סביבו, להביט באנשים סביבנו – ולכתוב עבורם תסריט. כלומר יצירה שמתבססת על חומר גולמי קיים.

 

אגב, זה לא אומר שחייבים להסתכל רק החוצה - האנרגיה הזמינה הטובה ביותר שיש לכם היא אתם עצמכם. להבין איך אתם מדברים, איך אתם מדברים עם החברים שלכם, מה ה-DNA היומיומי שלכם... זה לא אומר שאתם צריכים להשתתף בסרט, אלא שתוכלו להשתמש במציאות הזו - או במציאות של אנשים הקרובים אליכם (למשל, להביא משהו מסגנון הדיבור או הז'רגון שמקיף אתכם). כל אלה נכסים שיכולים להכיל הרבה תבונה ואיכויות חדפעמיות בתוך תהליך היצירה.

זהו למעשה אחד העקרונות החשובים ביותר בראייה של מגבלה כעיקרון יצירתי: להתבונן סביבנו ולהבין איזו אנרגיה זמינה קיימת, כזו שאפשר לרתום אותה למען היצירה שלנו, ולא פחות חשוב, להבין איך היצירה יכולה להעניק ערך בחזרה לסביבה הזו. אז לסיכום – בתוך המגבלה, האפשרויות אינסופיות.

chantal akerman
Film Slate Marker
wim wenders
BY Sebaso.jpg
jean luc godard
BY Gary Stevens.jpg

BY Sebaso

abbas kiarostami
4243464621_7489e59a3f_o.jpg

BY Gary Stevens

jhon casavetas
By milo 3oneseven.jpg
agnes Varda
camera-4156340_1920.jpg
אירועים קרובים

פרטים בקרוב...